עבודותיה של מרשל מתייחסות למציאות, תוך מתן ביטוי לתשוקות ולפחדים וללא חשש מעיסוק בנושאים הממוקמים באזורי הטאבו החברתי. אף שבמרכז עבודותיה מופיעים לעתים קרובות שני בניה, העבודות אינן נושאות אופי ביוגרפי של ממש. הן נוגעות בשאלות עקרוניות, שאלות מוסריות ופילוסופיות ביחס לתרבות, לחברה ולפרטים השונים המאכלסים אותה, תוך שהן מתייחסות לערכים נורמטיביים לכאורה של מותר/אסור או של ראוי/לא ראוי, מאתגרות ובודקות את קווי הגבול האסתטיים-מוסריים של הצופה.

הסצנות המתגלות בעבודות טורדות, נוראיות ויפות כאחת, מתעתעות בין דמיון למציאות, בין פריצות לתמימות, ומעוררות, בעת ובעונה אחת, רתיעה, משיכה והתפעלות.
העבודה Don't Let the T-Rex Get the Children נפתחת בתצלום תקריב חלקי של פניו המוארות של ילד צעיר המביט בסוג של פליאה או השתאות אל עבר המצלמה. בתנועה אטית וארוכה מתרחקת המצלמה ומרחיבה את מסגרת התמונה תוך שהיא מתעכבת על עיניו של הילד ועל הבעת פניו – ספק חיוך, ספק התפרקות רגשית חסרת שליטה או עכבה.

עם התרחקותה המתמשכת של המצלמה נחשף אט אט גם גופו של הילד, והוא מתגלה בישיבת כריעה על קרקעית תא מרופד, כפות בכתונת משוגעים ירקרקה. ככל שמתרחקת המצלמה, מתברר עומקו של התא וצחוקו האילם של הילד ממשיך להיראות אך לא להישמע – הופכת התמונה מבעיתה באופן הקשה להכלה.
כותרת העבודה, המרמזת על מאבקו של היחיד אל מול מנגנון השליטה החיצוני, יהא זה המנגנון הרפואי, החברתי, האינטלקטואלי או הרגשי, מופנית החוצה במעין קריאה פתוחה, קריאה ההופכת את הצופה בעבודה לשותף למאבק או שותף לעבירה.

בעבודה Aeroplane נראה מטוס ריסוס לא גדול החוצה את המסך שוב ושוב, מתקרב ומתרחק, נוסק וכמעט מתרסק, נעלם מן המסך ומופיע כהרף עין שוב, תוך שהוא מבצע סדרה של תרגילי תעופה לא ברורים. שובל העשן הלבן הנותר מאחוריו מצטבר לכדי צורה לכידה של אות ועוד אות, עד שבסופו של דבר נגלית על המסך המילה KILL פרושה אלכסונית על פני השמים, חותכת את האוויר מבחינת חדות הצהרתה, ומיד מתפוגגת ונעלמת לאובך דק מבחינת חומריותה. הפעולה הנגלית היא מפגן ראווה משונה השואל את טכניקת הפעולה שלו משדות שיח ופעולה שונים, בהם השדה החקלאי, הצבאי או הלאומי.

בעבודה Playground נראה מבנה כנסייה שחזותו פשוטה ונזירית, הנדמה כנטוע באמצע נוף שומם למדיי. אל מול מבנה זה משחק נער צעיר בכדור שאותו הוא בועט פעם אחר פעם אל עבר קיר הכנסייה. הלמות הכדור על קיר המבנה נשמעת היטב, אולם הכדור עצמו אינו נראה. שוב ושוב נדמה מבנה הכנסייה כמזדעזע ומתנודד מכוח חבטת הכדור על צלעו, אלם הוא נותר עומד על תלו.
העבודה מתארת באופן מטפורי רב יופי ועוצמה את מאבק הכוחות המתמשך בין יסודות שונים המרכיבים את הסדר החברתי המוכר: דת, ספורט, תרבות עכשווית, מסורת, נעורים ועוד, ובוחנת את היחס בין מבנים חברתיים, תרבותיים ודתיים אלו לבין כוחו של היחיד למרוד, לשנות או לקבל אותם, ובכך להתקבל למסגרתם.
הדס מאור

העבודות באדיבות גלריה Team, ניו יורק.

פחות קריאה...