התמונות צולמו בשטחים הפתוחים של ירושלים, בתוך הגאיות, לאורכו של ציר דמיוני שכיוונו הכללי מזרח-מערב, מהכותל הדרומי וגיא בן הינום (אזור הסינמטק) לעבר נחל רפאים (אזור מושב אורה), שטחים אשר שרדו הודות לתקנה מנדטורית מימי הממשל הבריטי שאסרה בנייה בגאיות הנחלים. לבד מהכותל הדרומי, אלו הם מקומות נטולי הרואיות היסטורית, רובם אתרים הסמוכים לשכונות המעטפת של העיר (רסקו, קטמונים, עיר גנים), שכונות מהן צמחו בשנות השבעים והשמונים תנועות מחאה חברתית.
בנייני רכבת בשולי אזור פתוח, גל אבנים עתיק ופיסת טבע קטנה – מרכיבים אשר שימשו בהתנסחות החזותית של שנות החמישים והשישים להפצת ערכי ההתיישבות ההמונית וכיבוש השממה, נקשרים עתה בשיח אחר, שיח השימור הסביבתי, במסגרתו הפכו מסמניה של "השממה" ושל "המהפכה המזרחית" ל"תשתיות פנאי" ול"ראות ירוקות". בימי מלחמת העצמאות עובדו עמקים אלה, ולתוצרתם החקלאית נודעה חשיבות רבה בהזנת האוכלוסייה הנצורה בעיר. לאחר המלחמה נותרו באזור בוסתנים ומטעי זיתים ערביים שהלכו והתנוונו כתוצאה מאי-טיפול ומהזנחה; במקומם, או לצדם, ניטעו חלקות מטע שעובדו עד לראשית שנות התשעים.
נראותם של האתרים המצולמים ומשמעותם מושפעות מהתרחשויות אקטואליות בסביבתם. קשה, ואולי בלתי אפשרי לנתק אותם מאירועי המלחמה המתחוללת בקרבתם: עשרות קורבנות פיגועי ההתאבדות באוטובוסים שהתפוצצו בשנת 2002 סמוך לצומת פת ובשכונת קרית מנחם. קליטה בת-הזמן, ללא הגזמה סנטימנטלית וללא פרשנות רומנטית, אף אינה יכולה להתעלם מהקמתה של חומה המפרידה בין אוכלוסייה יהודית לאוכלוסייה פלסטינית בירושלים ובסביבותיה (אבו דיס, אל עזריה). אזור האתרים המצולמים בין נחל קדרון במזרח לנחל רפאים במערב, נתחם ממזרחו ומדרומו על-ידי "עוטף ירושלים" – הכינוי שניתן לתוואי גדר ההפרדה המוקמת בימים אלה בעיר. על רקע זה מקבלים נופי הסרק, הנותרים בשולי המלחמה והחדשות, נופך אפוקליפטי, וטומנים בחובם חרדה קיומית, ניכור ושיממון. בצל מיתוסים שאינם ניתנים כנראה לערעור, פיקניק המשפחות בעמק הצבאים נדמה כהסגת גבול, טרנסגרסיה בעלת איכות חיובית, געגועים לנורמליות.
יוסי נחמיאס
פחות קריאה...