סימון כפכפי האצבע מחדיר לעבודה קנה מידה אנושי – בין תעתוע הצפייה במאקרו ובמיקרו לאפשרות הצפייה מזוויות שונות (שלוש נקודות תצפית מגבהים שונים). הכפכפים מספקים נקודת סימון ממשית, וסימונם מעיד על הגוף הנעדר-נוכח בעבודה. הכפכפים פונים אל קיר הבטון ומתכתבים עם עבודתו של גל וינשטיין, צולללוחם – סמל הקומנדו הימי, משאת נפשם של צעירים ישראלים לוחמים, סמל שעבר הגדלה. ממדיו החדשים של הסמל מאפשרים פרשנות כוחנית של התכנים שהוא מייצג.

בשתי העבודות לקוח הדימוי הבסיסי מן המציאות הישראלית: הסמל הצבאי ובלטות ה"סומסום". חניטתם בין קירות הבטון, היעדרו של הגוף האנושי והעיוות הפרופורציונלי ביניהם (הסמל מוגדל וה"ארץ" מוקטנת) מייצרים תחושת מעמד וטקס פוטנציאליים של חלל זיכרון דומם.

פחות קריאה...