אולם, בניגוד לאמני התקופה הרומנטית, המבט בעבודתה של סהר הינו רומנטי רק לכאורה… סהר אינה מפנה כלפי הטבע מבט נקי, שקוף או מזוכך, מבט המאמין כי כל הטוב הפוטנציאלי עוד טמון לו אי שם, והיא אינה עושה כן מתוך התובנה הבסיסית אך העמוקה כי מבט כזה איננו עוד בגדר האפשר. תחת זאת, מבטה של סהר הינו מבט מלנכולי עכור, המופנה אל טבע אשר עשוי להיות מלאכותי או מטופל, לעיתים קרובות משוכפל. זהו מבט מופרע, מתווך, ממוסך. מבט כבד, יגע, מצולק. אבל, בה בשעה, זהו גם מבט אשר חיוניותו אינה ניתנת להסדרה, לא כל שכן להכלה, מבט אשר מכפיל ומפרק את מושאו בעת ובעונה אחת…

באופן זה, אוכפת סהר את תפיסתה על המציאות החזותית אשר לה היא חשופה… תוך שהיא נותרת בגבולות הפעולה של שפת הצילום הישיר, ומבלי להישען על טכנולוגיות דיגיטליות, מותחת סהר את יכולותיו האופטיות-כימיות של המדיום עד הקצה. היא בוחרת אתרים קיימים, נופים פשוטים, פרגמנטים בלתי מיוחסים, מפנה אליהם את מבטה, משהה, משקעת לתוכם את כל כולה, ובכך הופכת אותם בלעדיים לה. למעשה, ניתן לומר כי היא עוסקת בכינון של חוויה, בבחינת טווח האפשרויות ליצירת תחושה…

וכך, המתח בין הקונספטואלי לספיריטואלי, מתקיים בעבודתה של סהר בנקודת סף עדינה, נמוגה, כמעט כלה. אכן, ניתן לומר כי מבטה שואף אל האסתטי, אל היפה, אולי אל הנשגב. אולם בהגיעו אליו, נוגע לא נוגע, גולש מבטה מעבר לו, שוקע בממד העודפות שבו, פוער פער במהות נשגבותו. מייצר סיטואציה לא פשוטה בה רגעים של טוהר אסתטי מתכוננים וניגפים בה בשעה."

הדס מאור (מתוך קטלוג התערוכה)

חנה סהר נולדה ב-1966, ישראל.

פחות קריאה...