העבודה הפרוכת האתיופית ממשיכה את עיסוקו של עידו מיכאלי בסמלים כמגדירי זהות. על גבי הפרוכת רקומים איורים שנעשו בשיתוף 'אלמז', פרויקט רקמה קהילתי המשמר את התרבות האתיופית. האיורים מתארים את סיפור מפגשם של המלך שלמה ומלכת שבא. לצד הפרוכת מוקרן סרט וידאו ובו מספרות רוקמות הפרוכת את סיפור העלילה הרקומה. הסיפור לקוח מתוך האפוס הלאומי האתיופי 'כברה נגסט' (כבוד המלכים), שבו שני הסיפורים המרכזיים הם סיפור ארון הברית וסיפור בואה של מלכת שבא לירושלים. האפוס מתאר כיצד נחטף ארון הברית מבית המקדש בירושלים והגיע אל כנסיה אורתודוקסית באתיופיה על ידי פמלייתו של מנליק, בנם המשותף של המלך שלמה ומלכת שבא, שנמשח למלך והפך לקיסר האתיופי הראשון, מייסד השושלת הסולומונית.
הפרויקט מושפע בין היתר מתנועת ה'ארטס אנד קרפטס' (המאה ה־19) ומתנועת ה'באוהאוס' (ראשית המאה ה־20) ששאפו לבטל את המחיצה שבין אמנות לאומנות. בוריס שץ, מייסד 'בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות־אמנות', אימץ גישה זו בארץ וייסד שיטת עבודה שהפרידה בין יצירתם של מתווי המוצרים, שעליהם היו מופקדים המורים האירופים, ובין מלאכת היד, שאותה ביצעו פועלים, לרוב מזרחים. מוצרי בצלאל היו אפוא הכלאה בין אידאולוגיה ומתווה אירופיים לבין מלאכות מסורתיות מזרחיות.
מטרת ייצורם של חפצי היודאיקה בבצלאל, הייתה לכונן סמלים עבריים חדשים עבור העם היהודי ולעזור לו בגיבוש זהותו הלאומית. הפרוכת האתיופית לעומת זאת, מציגה זהות מורכבת ומפוצלת: אמן ישראלי מייצג, בעזרת מלאכת יד אתיופית, אתוס לאומי־אתיופי, המושתת על התורה של ממלכת יהודה.
הפרוכת האתיופית מוצגת בתערוכה באופן שבו הוצגו חפצים פולחניים או מזכרות מתרבויות רחוקות באוספים אירופיים בעידן גילוי היבשות ותחילת הקולוניאליזם. אוספים אלו, ביקשו לעצמם פעולה כפולה: מחד גיסא, לפאר ולהציג את מי שמחזיק בהם כבעל גישה לאותן תרבויות רחוקות ואקזוטיות, ומאידך גיסא, להעיד על האותנטיות של התרבויות הרחוקות. הפרוכת האתיופית, בת־זמננו, דווקא מטילה ספק באפשרות לאותנטיות: במבט ראשון היא 'מתחפשת' לפריט אתיופי אותנטי, אך במבט מעמיק יותר היא מתגלה כפריט שקורא תיגר על האפשרות לקטלוג אתני, לאומי או דתי.
שחקנית ראשית: אביבה אלמז רחמים
שחקניות משנה: מזל ברו, ירום גטה, רבקה ג'נה
צילום ועריכה: אור אבן טוב
תרגום לעברית: אלמורק מרשה
תרגום לאנגלית: מאיה שמעוני
עריכת אפטר אפקטס: טליה לינק
עריכת סאונד: אבירם וילנסקי
שיר פתיחה: אסנקש וורקו
תודה מיוחדת לסמדר מסינג
רקמת הפרוכת נעשתה באדיבות פרויקט אלמז, מפעל לרקמה אתיופית מסורתית.
פחות קריאה...