היצירות המינימליות שלפנינו מזכירות מאות רישומים ששרבטה שפיר במשך השנים. אולם החומר הייחודי, שיער סוס, מקנה להן עצמה ודינמיות העולות על אלו של עיפרון או עט. לא במקרה משתמשת שפיר בחומר הטעון הזה: אביה ואמה, ניצולי שואה מפולין, היגרו לאחר מלחמת העולם השנייה לגרמניה והקימו שם חווה לגידול סוסים. החיים בחווה בין הסוסים ושגרת הטיפול בהם היוו חלק מרכזי בחייה כנערה. אולם כאישה צעירה מרדה בהוריה ובאורח חייהם, היגרה מגרמניה לישראל, פיתחה קריירה של אמנית וניתקה את קשריה עם עברה. הבחירה בשיער מזנב סוס, ארבעים שנה מאוחר יותר ולאחר מות הוריה, יש בה מן ההשלמה עם עברה וקשר מחודש אל אותם מקורות ילדות שדחתה.

הדימויים הקשורים־סרוגים של שפיר דומים לסוסונים קטנים או לחיות מפרקיות זעירות, המיוצרות במלאכת נשים עדינה, כמו מין צעצועים קטנים וקלים. העובדה שחלק מדימויים אלה נחים על רשת של קורים־שערות ושבחלקם משולבות מחטים, מעלה בזיכרון את דימויי העכביש של לואיז בורז'ואה, הנקרא "אימא". עבור בורז'ואה, דמות העכביש סימלה את אמה, שהייתה טווה ומתקנת גובלנים. עבור שפיר, ה'סוסון' הקשור הוא העלאה באוב של בית אבא, כמין אזכור ותובנה מאוחרת של עברה.

פחות קריאה...