הפסל המוצג, יוקו XVIII, הוא פסל פיגורטיבי בדמות אשתו של הפסל. בראון שואף לאידאל פיסולי, לצורה המושלמת, הוא מקטין בדיוק בחצי את מידות השלד של יוקו, כדי להאדיר את יופיו. כמעין חווה מודרנית, יוקו מופיעה בחמשת הפסלים שבסדרה זו בכמה אופנים שונים – לבושה, עירומה, בעקבים גבוהים ועטופה בבד – המציעים לנו מגוון אפשרויות לבחינה מרוחקת, כמעט מדעית, של צורתה.
על פי פרשנותו העכשווית לפיסול הקלאסי, בראון מתאר את יוקו בתנוחות טבעיות, שבהן ההוד וההדר, המאפיין את הפיסול המסורתי, מוחלפים באיכות אנושית מוכרת. הוא נמנע מן המסה החומרית של הז'אנר הקלאסי ובכך מפיח במחוות התאטרליות האופייניות לו תחושה של קלילות וזרימה. באופן זה הוא מחליף את אידאל הרצינות והחגיגיות באיכות של אנושיות, עדינות וארעיות.

פחות קריאה...