אנרי סאלה (נולד 1974, אלבניה), ארוחת בוקר עם מארובי, 1997, וידיאו, 4:07 דקות
באדיבות האמן וגלריה מריאן גודמן, ניו-יורק, לונדון, פריז

צ'ינגמיי יאו (נולדה 1982, סין), המשפט, 2013, וידיאו, 8:59 דקות
באדיבות האמנית

ניידות תרבותית וגיאוגרפית, כמו גם חשיפה לפנים שונות של האנושיות, הן היבטים מרכזיים באוסף האמנות של איזבל וז'אן־קונרד לֶמֶטְרֶה, מחשובי האספנים של יצירות וידיאו בצרפת. הם החלו לאסוף אמנות בשנות השבעים למאה העשרים, ומאמצע שנות התשעים ואילך הם מתרכזים בווידיאו, מתוך תשוקה לתמונות נעות כביטוי תמציתי של רוח הזמן. האוסף מתמקד באמנות וידיאו של יוצרים צעירים, העוסקים בפני החברה – הפוליטיים, הפסיכולוגיים והחברתיים – באמצעים פואטיים או אקספרסיביים.
כותרת התערוכה מתייחסת, בין השאר, לצורך "לקחת נשימה ארוכה" לפני הצפייה בעבודות המוצגות, בין שהן בעלות אופי פוליטי ובין שהן מציגות אירועים טראומטיים אישיים ופחד קיומי. בה בעת, היא גם מתייחסת לחוויה האינטימית שנוצרת בעת הצפייה בווידיאו, בחשיכה, בין הצופה והאמן. הגבול הדק בין הדוקומנטרי והעלילתי, כמו גם הטכנולוגיות הדיגיטליות העכשוויות, מאפשרים שימוש במדיום ככלי ביקורתי חברתי שיש בו גם אורך הנשימה של האמנות, שהוא אחר מזה של שידורי טלוויזיה או סרטונים ברשתות חברתיות. כל הסרטים בתערוכה חולקים שאיפה למפגש עם הצדדים האפלים או המודחקים של תרבות, חברה או יחיד. זהו, בסופו של דבר, גם מפגש עם הצד האחר של עצמנו, הדורש ומאפשר נשימה עמוקה.

פחות קריאה...