מערך התערוכות הנוכחי במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית כולל חמש תערוכות המספקות מבטים היסטוריים ועכשוויים על היצירה בתחום הטקסטיל והאריגה בארץ, משנות השלושים של המאה העשרים ועד היום. התערוכות מתפרשות על פני המוזיאון כולו, עם עבודותיהם של 37 יוצרות ויוצרים, ותיקים וצעירים, ומשקפות פרספקטיבות שונות על המדיום.

אמנים, ובעיקר אמניות, שיצרו טקסטיל זכו אומנם להכרה כבר בשנות השישים והשבעים, אך עבודותיהן הוצגו בעיקר מתוך זיקה לאומנות (craft) ולעיצוב. זה למעלה מעשור אנו עדים לפריחה מחודשת ותצוגה אינטנסיבית של תערוכות העוסקות בהיסטוריה של אריגה, יצירת טקסטיל ואמנות סיבים במוזיאונים לאמנות ובביאנלות לאמנות עכשווית. אך נראה שנדרש מבט החורג מההבחנות המוכרות הרווחות בעולם האמנות – בין אומנות (craft), עיצוב (design) ואמנות (fine art); בין יוצרי טקסטיל ליוצרי עבודות שהטקסטיל משמש בהן כמדיום מרכזי; בין יוצרים שהוכשרו מקצועית או אקדמית ליוצרים אוטודידקטים; בין דמויות דומיננטיות שפעלו במרכז השדה ובתעשייה לדמויות שנשתכחו מלב. בעשור האחרון, תוכנית התערוכות במוזיאון הרצליה חותרת שוב ושוב לעיין במרחבים אלה, לנסות ולפתוח הגדרות, לערב בין דיסציפלינות, לעיין מחדש ובאופנים שונים ביצירות מוכרות ונשכחות מאוסף המוזיאון וליצור חיבורים בין־דוריים המזמנים מפגש מקרוב עם מגוון של יוצרות ויוצרים, חדשים, מוכרים ונשכחים, מהארץ ומחוצה לה, מתוך פרספקטיבות פרשניות עכשוויות.       

התערוכות הנוכחיות במוזיאון הרצליה מזמנות התוודעות מחודשת ליצירות בתחום הטקסטיל, הסיבים והאריגה בארץ, והיכרות עם היוצרים הפועלים בו כיום. באמצעות הצגתתהליכי חקירה אינטנסיביים, יצירתיים ואוצרותיים, ומדגימות את המהלכים המורכבים הפועלים בשדה זה, בדיפוזיה בין העיצובי לאמנותי; במעברים בין מלאכת היד לעבודת המכונה; בהשקה בין אמנות לאמנות שימושית; בחיבורים בין תקופות ובין חומרים; במעברים בין פיגורטיבי למופשט; בכינון מסורות ובפרימתן; בבחינת סוגיות פנים־מדיומליות לצד עיסוק בשאלות של זהות, פמיניזם, מגדר, שורשיות וזרות; ובשיקוף של תפיסות אידיאולוגיות, ולעיתים אוטופיות, ביחס למקום ולזמן. נושאים אלו נבחנים בכל אחת ואחת מהתערוכות כמו גם בקשרים הנרקמים ועולים ביניהן.