השוטים המדויקים, על קו התפר שבין צילומי סטילס לקולנוע, יוצרים אפקט היפנוטי. האסתטיקה של שתי היצירות מדגישה את האפרוריות והשיממון של סביבת העבודה המשרדית. פוטוקופי צולם בארץ אירופית בלתי מוגדרת (שוויץ), ולעומתו שמשון צולם באתרים בישראל, ועל כן נושא אופי מקומי יותר. הקצב האיטי בסרט המוקדם מבין השניים, פוטוקופי, מוכתב על ידי המהום מכונת הצילום וצעדי העוזרת המשרדית בבואה ובצאתה. בשמשון, מלבד שגרת המשרד השקטה והעדר העלילה לכאורה, קיים מתח בסיסי הנובע ממראהו של הגיבור לעומת התפקיד שהוא מגלם בסרט: שמשון הוא שרירי ונראה מתוח וקפיצי, ליהוקו לתפקיד עובד משרד מן השורה יוצר ניגודיות תמוהה. בסוף הסרט מגיע המתח לשיאו בסצנה מפתיעה שבה הבנאליות והאקראיות של האלימות צפות על פני השטח ומותירות את הצופים משתוקקים להסבר, שלא יינתן לעולם.

שמשון
שמשון: גלי רשף
צילום: דן ברונפלד
עריכת סאונד: גדי רז
איפור: זיו קטנוב

פחות קריאה...