״קיפולי נייר (במערב אין כל חדש)״ הוא מיצב קול המשתמש בדימוי העגור־עגורן כדי לחקור תהליכי קיפול: האופן שבו קולות מקפלים את חוויית המקום והזמן שלנו, כמו גם כוחו של הסמל לקפל רעיונות או לעצבם מחדש. המיצב, שהוזמן במקור על ידי Kranich Museum (מוזיאון העגורים) בהסנבּוּרג, משתמש במשחק המילים עגור ועגורן כדי לכרוך יחד את יפן שלאחר מלחמת העולם השנייה עם גרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה מבעד לעדשת הקולנוע האמריקני. בתרבות היפנית מובטח למי שמקפל אלף עגורים מנייר שמשאלתו תתגשם. "צילום עגורן" (crane shot) בעגת הקולנוע הוא צילום פנורמי מהאוויר, שהומצא לראשונה לצורך צילומי הסרט במערב אין כל חדש (ארה"ב, 1930), סרט על זוועות מלחמת העולם הראשונה מבעד לעיני חיילים גרמנים צעירים. נקודת מבט חדשנית זו הומצאה כדי לשדר את תחושת ההלם והאימה של המלחמה חסרת התקדים: עין חדשה שריחפה הרחק מעל לגוף, משוחררת מכוח המשיכה ובכוחה לחבר זו לזו נקודות שונות במרחב ובעלילה. המיצב של גריידן מורכב משני ערוצי קול המשדרים את ההקלטות מכל צילומי העגורן שבסרט האמריקני על גבי פס קול של סיפורה הבדוי למחצה של צעירה המקפלת אלף עגורי נייר. בשעת מלאכתה היא משחזרת את אירועי חייה, כולל משאלות מהעבר שביטאה בדמות עגורני אוריגמי, ואת חוויותיה האישיות, ולאלו מתלווה פס קול של תרגום יפני מוזר של הרומן שחיבר אריך מריה רמארק ב־1929, הרומן שנתן את השראתו הן לסרט והן לנסיעתה של הצעירה לגרמניה במטרה להפוך למתרגמת בזכות עצמה.

פחות קריאה...