אריאל שלזינגר, ללא כותרת (שטיח טורקמני שרוף VIII),
2014

נולד בישראל ב־1980, חי ופועל בברלין מאז 2006

״ללא כותרת (שטיח טורקמני שרוף VIII)״ הוא שטיח גדול ממדים שחלקים ממנו נשרפו כמו לפי דפוס מובהק: הם הולכים וקטנים בהדרגה. עבודה זו היא האחרונה בסדרה שטיחים טורקמניים שרופים שראשיתה ב־2008.
מקור ההשראה ליצירת סדרת השטיחים באירוע ממלחמת העולם השנייה שפגע במוסד הברלינאי האיקוני, מוזיאון פרגמון, ובמוצגיו. במוזיאון זה מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים רבים שנחפרו על ידי משלחות מחקר גרמניות ברחבי העולם, בעיקר במזרח הקרוב. הארכיאולוגים הגרמנים תרמו רבות למחקר תרבויות קדומות ושימורן, אולם בו בזמן הפקיעו את נכסי התרבות של העמים מידיהם כאקט קולוניאליסטי מובהק. מבחינה זו מתגלמת במוצגיו של המוזיאון סוגיה אתית מורכבת של שימור תרבות בכרוך בביטולה ומחיקתה.
במהלך המלחמה הועבר שטיח טורקמני מאוסף המוזיאון לאחסון בטוח יותר בפאתי העיר, ואף על פי כן ניזוק באחת מהפצצות האוויר האחרונות. שנים לאחר מכן שוקם השטיח והוצג בשנית באותו המוזיאון. לדבריו של שלזינגר, באופן פרדוקסלי האסון הפיח באובייקט חיים חדשים, וככלל – אסון ששם קץ לתכליתו המקורית של חפץ כלשהו, מעניק לנו הצופים הזדמנות לגלות בו איכויות נסתרות.
לאחר שריפתו איבד השטיח את תפקידו המקורי כנכס אמנותי המייצג תרבות זרה, אולי אפילו אוריינטאלית, ומקבל משמעויות נוספות המהדהדות את האירועים ההיסטוריים הקשים שאת זיכרונם והשלכותיהם לא ניתן למחוק. בפעולת השחזור של אותו האסון שפקד את השטיח אפשר לראות לא רק את התכלות האובייקט עצמו, אלא גם את זו של הקונספציה הבעייתית שהנחתה את המוסד שהיה אמון עליו, ובאופן רחב יותר – של המדינה שהייתה אמונה על שניהם.