העבודה בוחנת מצב תודעתי של ניגוד חד בין חלום או ציפייה להתעלות, לאהבה, להתרוממות רוח ובין תוצאה אפשרית של כישלון, אכזבה, ניפוץ החלום. וככל שמתעצמת תחושת ההתעלות, כך גדלה גם הסכנה להתמוטטות. לדברי האמנית, הניסיון להמראה כרוך בהתמסרות לסכנה, ומכאן התנועה והאומץ לפעול. העבודה מאתגרת את הצופה לקחת חלק פעיל בחוויה המוציאה אותו מהמרחב ה"בטוח" שלו. היא דורשת ממנו לחצות מרחב מאיים לכאורה, כשמעל ראשו תולים חלקי מטוסים הנראים מטים לנפול, ומאפשרת לו, לאחר שהגיע לצדו השני של החלל, לחוש אולי הקלה וסיפוק מהעמידה באתגר. צליחת המרחב "המסוכן" מותירה מקום רחב להשלכות פרשניות המתקשרות לתחומים רבים במישור הרגשי, האמנותי והמקצועי, שכן הדרך להצלחה או לאושר כרוכה לעתים בנטילת סיכון ונושאת בקרבה את הפחד הגדול ביותר: הפחד מהתרסקות וכישלון.
החספוס של חומרי הגלם, הגרוטאות החבולות והמרוסקות, אינו מפחית מהאסתטיקה המחושבת והמדויקת של העבודה. סגנונה של קנדל אישי וייחודי, אך ניכרת בו גם השפעתם של אמנים בין־לאומיים, ביניהם פיטר בוגנהאוט, המשתמש בעבודותיו בגרוטאות מן הנמצא וב־2009 הציג במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית עבודה המזכירה מטוס חבוט (The Blind Leading The Blind, 2008), והאמניות אווה הסה ומונה חאטום, אשר בדומה להן קנדל עובדת עם חומרים מן המוכן ומרכיבה אותם מחדש באופן המעלה תחושות הנחוות בד בבד במישור הרגשי והאינטלקטואלי.

גילה לימון

אלה קנדל, נולדה בירושלים ב־1985, חיה ופועלת בתל אביב

פחות קריאה...