בעבודותיו מתמקד סאלו בביטויים שונים של תופעת המטמורפוזה, אשר לתפיסתו מבטאת מהות אבולוציונית: היא המניעה והמאפשרת התפתחות של צורות חיים חדשות ומצבי קיום שאין להם סוף. לדבריו, החיים והמוות כרוכים זה בזה, כשהמוות הוא שלב מעבר בתהליכי ההשתנות המחזוריים והאין־סופיים של גלגולי החיים המתרחשים כל העת ביקום.

סאלו מתעניין בביוכימיה ובאתנולוגיה[1] ומושפע מתרבויות פרימיטיביות, טקסי טראנס ושאמאניזם, בעיקר פרקטיקות שבהן תופסים בעלי־החיים חלק מהותי ומשולבים בטקסי מעבר שונים. את עבודתו אפשר לקרוא בזיקה למושג animal symbolicum[2] שטבע התיאורטיקן ארנסט קסירר. בשונה מחיות, התופסות את עולמן בחושים ובאינסטינקטים שלהן, האדם התבוני, לפי קסירר, הוא "חיה סימבולית", הבונה את עולמה באמצעות מבנים סמליים. לדבריו, התרבות היא מערכת של סמלים ורשתות של משמעויות שטווה האדם, וכמוהו כבעל חיים הלכוד בקורים הסבוכים של רשתות אלו, שרקם בעצמו.
המבט המופנה כלפי מעלה מגלה יקום של ישויות המרחפות ממעל בחשכה, כאזור דמדומים שבין חלום ומציאות, המבטא את משיכתו של האמן לגעת דרך האמנות באפל, בחידתי ובמיסטי.

טל בכלר

ז'וליאן סאלו, נולד בפריז ב־1977, חי ופועל באורליאן, צרפת

[1] ענף של מדע האנתרופולוגיה, העוסק בהשוואה בין אמונות ומנהגים של חברות שונות.
[2] Ernst Cassirer, An Essay on Man: an Introduction to a Philosophy of Human Culture [1944] (New Haven: Yale University Press, 1974) pp. 25-26.

פחות קריאה...