מקדמת דנא עסוקה האנושות בנבואות אחרית הימים ובפחד מפני אפוקליפסה או קטסטרופה שעלולה להביא לקץ העולם – מאסונות טבע ועד מלחמות גרעיניות. התערוכה מייצרת מרחב ניו-אייג'י שמנכיח את הפחד מהסוף; פחד מהמוות האישי והקולקטיבי, כמקום שבו האיומים מן החוץ נעשים מופשטים וחסרי צורה ממשית, עד שהם שווי ערך זה לזה וכל אחד מהם עשוי לתפוס את מקומו של האחר. בהעדר סכנה מובחנת, הופכת "אימת הריק" (בלטינית, horror vacui), המכונה גם קנופוביה, לאחד האיומים המשמעותיים בחלל התערוכה, דווקא משום שהיא עוברת תהליך של נירמול ומוצגת כטבעית ואינטגרלית לעבודות עצמן. התערוכה מתווה מציאות שכל מרכיביה בעלי פוטנציאל מאיים. אפילו חתול שחור ביתי ומתלטף יידמה, בתאורה הנכונה, לטורף-על נמרי.