המיצב של האמנית קורא תיגר על ההגדרה המסורתית של גן – אי-אפשר לשוטט בו וגם אי-אפשר להביט בו אלא רק מבעד למסך הזכוכית במוזיאון. בניגוד לגנים טבעיים וקבועים, בגן המלאכותי, הנוודי הזה, החלקים האורגניים נראים כמי שהסתננו לתוכו מתוך מערכת אחרת. היצירה, שאיננו יכולים לגעת בה ואפילו לא להריח אותה, יכולה לשמש אפוא מטפורה לתשוקה. יתר על כן, פעולת ההצגה שלה במוסד לתרבות ממצבת אותה כדגם יותר מאשר כמקום ממשי – היא ייצוג של אוטופיה, שהיא בה בעת גם שוּמָקום.

תלוי ועומד בין הלהיות ובין הלא-להיות, הגן של הילדסהיים הוא בעת ובעונה אחת חומרי ומופשט, נוכחות והיעדר. מצב זה של סתירה פנימית יכול להדהד קשת רחבה של קונפליקטים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים, שהם בלב המציאות בישראל.

יועץ מדעי: ד"ר יואב עברון

פחות קריאה...