מענק זה נועד לקדם מצוינות באמנות העכשווית בישראל ולשקף את המורכבות ואת ריבוי הגוונים של החברה והתרבות המקומיות. המענק מעודד ביטוי אמנותי רב־קולי ומביע אמון בעשייה של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. התורמים בוחרים תערוכות יחיד מתוך מערכי התערוכות השנתיים של המוזיאון, והמענק מסייע לממשן.
האמנית פאטמה אבו רומי זכתה במענק לאמנות עכשווית על שם לורן ומיטשל פרסר, לתערוכתה שתוצג במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית במסגרת מערך תערוכות נובמבר 2024
פאטמה אבו רומי: צילום מישל ח'ורי
פאטמה אבו רומי נולדה בטמרה, בעלת תואר שני באמנות וחינוך ממכללת אורנים, מייסדת גלריה בלקיס (Balqees) בעיר העתיקה של נצרת. אבו רומי הציגה במגוון תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים ובגלריות בארץ, ועבודותיה נכללות באוספים מוזיאליים בארץ ובעולם.
תערוכה של אבו רומי עתידה להיפתח במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בנובמבר 2024, במסגרת מערך תערוכות המתמקד בטקסטיל ובאריגה מפרספקטיבות שונות. התערוכה, באוצרותה של פרופ' יעל גילעת, תציג את עיסוקה המתמשך בדיוקן העצמי לאורך שני עשורים. יצירותיה מציגות את מורכבות חייה כאישה פלסטינית בישראל תוך הבעת התנגדות ושייכות בו־בזמן. בציורים וברישומים מהשנים האחרונות שיוצגו בתערוכה, אבו רומי משלבת דימויים של עצמה עם בדים, שטיחים ואריגים, היוצרים דיאלוג בין זהות אישית, מסורת תרבותית־מגדרית ומציאות פוליטית. כך היא מציעה דרך להתבונן מחדש בשאלות של זהות וזיכרון. בתערוכה יוצג גם וידאו המתעד פעילות קהילתית השתתפותית, שהתוצר שלה הוא אובייקט שארוג משיער. פריט ייחודי זה עוסק אף הוא בקשר שבין הביוגרפי לקולקטיבי; בין מעמד הטקסטיל ומסורת האריגה והרקמה בחברה הפלסטינית לבין מקומם של אלה באמנות העכשווית.
איזבלה וולובניק (נ' 1995, ישראל) זכתה במענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לתערוכתה "שלוש שריטות ומכתב אהבה", במסגרת מערך תערוכות אפריל 2024
איזבלה וולובניק: צילום טנצ' בולוטניקוב
איזבלה וולובניק היא אמנית רב־תחומית, בעלת תואר ראשון באמנות מהמדרשה במכללת בית ברל. וולובניק הציגה מגוון תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובחו"ל. עבודותיה נכללות באוספים מוזיאליים, בהם מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון חיפה לאמנות.
תערוכתה של וולובניק "שלוש שריטות ומכתב אהבה", באוצרותן של אילנית קונופני ואיה לוריא, תציג עולם מבוכי הנע בין חללים דומסטיים מדומיינים לנופים מקומיים, תוך דיאלוג סְבוך הקשרים עם דימויים מההיסטוריה של האמנות ומהסביבה המיידית שלה. עבודותיה של וולובניק עוסקות בייצוגים של נשיות וחייתיות בתרבויות ובשפות שונות; בדמוניזציה ודה־הומניזציה כהעצמה סמויה או כעמדת כוח אלטרנטיבית; בשאלות של היררכיה, יחסי כוחות, מיניות ותשוקות אלימות – בחברה, בתרבות ובנפש.
בתערוכה יוצגו ציורי שמן, רישומי פחם ופסלים שמתוכם מגיחות דמויות של נשים צעירות וילדות, דובים, נמרים, כלבים וכלבות, וגם מפלצות, שדים וחפצים, חלקם פונקציונליים, חלקם חדים ומסוכנים. בלב חלל התערוכה יוצב אובייקט פיסולי בהשראת שולחן של משחק מלחמה, שיתפקד כמעין ציור תלת־ממדי המרחיב את מערכות היחסים בין הדמויות, האובייקטים וסביבתם.
בתיה קולטון ורוני פחימה הן הזוכות במענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר במסגרת מערך תערוכות יוני 2023
בתיה קולטון: צילום נינה סולניק | רוני פחימה: צילום צור קוצר
קולטון ופחימה הן מאיירות ואמניות קומיקס פעילות, יוצרות אנימציה ותפאורה לקולנוע ולתאטרון, מרצות לאיור ופועלות בטקסטיל. פעילותן המשותפת החלה במסגרת לימודי התואר השני בעיצוב בשנקר, לאחר שכל אחת מהן פיתחה קריירה עצמאית. קולטון (נ' 1967, ישראל) היא חברת סגל וראשת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, ומרצה לתרבות חזותית לילדים במסלול הלימודים לתואר שני במחקר תרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב. היא הייתה חברה בקבוצת הקומיקס אקטוס (1996–2010), וכלת פרס העיצוב של משרד התרבות לשנת 2003 ו־2018. פחימה (נ' 1978, ישראל) היא מרצה במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. היא יזמה וערכה את scrawl, מגזין דיגיטלי לאיור ולקומיקס, שיתפה פעולה עם להקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק, והוציאה לאור את הרומן הגרפי מיסטר יואינג.
תערוכתן של קולטון ופחימה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (פתיחה: יולי 2023) בוחנת את תפקיד הדימוי והסיפור בטקסטיל דרך אובייקטים המשלבים מכניקה וסוגים שונים של מופעי חוטים (אריגים, סריגים, שטיחים, בובות), ונוגעים במעשיות, באגדות ובמיתוסים שבהם מלאכות הטקסטיל משחקות תפקיד סימבולי או אלגורי.
שם התערוכה, "הקוף למד לארוג", שאוב מאגדה סורית, שבה קוף נאלץ ללמוד לארוג לאחר שבעליו מבהיר לו מה יהיה גורלו אם לא ירכוש מיומנות זו. הסיפורים שעליהם מתבססות קולטון ופחימה – של האחים גרים, של ש"י עגנון, סיפורים מהמיתולוגיה הנורדית ועוד – מאפשרים להן להרחיב את נקודת המבט ואת המחקר, הן על טקסטיל הן על סיפור סיפורים.
בן הגרי הוא הזוכה במענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר במסגרת מערך תערוכות ינואר 2023
בן הגרי (נולד 1981, תל־אביב, חי ועובד בניו־יורק) השלים לימודי B.Ed. במדרשה לאמנות, מכללת בית ברל, ו־MFA באוניברסיטת קולומביה, ניו־יורק. עבודתו הוצגה בתערוכות יחיד ברחבי העולם, בין השאר במוזיאון רוז לאמנות, אוניברסיטת ברנדייס, וולתאם, מסצ'וסטס (2016); מוזיאון תל־אביב לאמנות (2016); ובמרכז קלוסה, מקסיקו (2021). בנוסף, השתתף בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל, ירושלים; SculptureCenter, ניו־יורק; היי־ליין ארט, ניו־יורק; גלריה וייטצ'אפל, לונדון; המוזיאון לאמנות עכשווית, קרקוב; KIT, דיסלדורף.
הגרי זכה בפרסים ובמענקים, בהם פרס משרד התרבות לאמנות (2011); מענק מטעם הקרן לאמנות עכשווית (2021); פרס חמי פרוכטר לאמן וידיאו בתחילת דרכו (2016) ומענק מטעם מועצת התרבות של מדינת ניו יורק (2021).
הגרי עמד בראש תחום הווידיאו במדרשה לאמנות, מכללת בית ברל (2009–2012) וכיום מלמד באוניברסיטת ייל, קונטיקט ובבית הספר לאמנות חזותית, ניו־יורק.
התערוכה "על קולו של חוד" עתידה להיפתח במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בינואר 2023. בתערוכה מציעה הגרי – כאוצר וכיוצר – להתבונן במעשה הרישום הידני של יצירת דימויים נעים כנושא, כצורה וכתפיסת עולם. התערוכה היא תולדה של מחקר מתמשך על ההיסטוריה והמנגנונים של הדימויים הנעים. היא כוללת, לצד שתי עבודות וידיאו שיצר הגרי עצמו במיוחד עבורה, תצוגה של עבודות עכשוויות משל יוצרים ויוצרות שונים ועבודות היסטוריות מארכיונים ומאוספים ציבוריים.
עבודות הווידיאו החדשות של הגרי ממשיכות את הפרקטיקה האמנותית שלו, הממוססת את הגבול בין מציאות ודמיון, בין אשליה תיאטרונית וחשיפה של אחורי הקלעים ושפע האמצעים המלאכותיים – איפור, אביזרים, סטים ומניפולציות קולנועיות – המשמשים להרכבת עולמות פלאיים, יחידים מסוגם.
עבודת הווידיאו החדשה על קולו של חוד עוקבת אחר עיפרון אחד, מראשית ייצורו ועד הפיכתו לאנושי. הסרט נפתח במפעל עפרונות אפרורי, במבט על תהליך יצירתו של עיפרון מגרפיט. בהמשך מתעורר העיפרון לחיים, בגודל אדם. הוא פוגש ילדה והם מתחילים לרקוד. חלקים מהסרט צולמו במפעל העפרונות האחרון שנשאר ב״עיר העפרונות״ שלביוויל במדינת טנסי, ארצות־הברית. הסרט מתבונן באובדן הכתיבה בחפץ זה, שהולך ונעלם בעת שדרכי תקשורת חדשות תופסות את מקומו בעולם שנעשה יותר ויותר דיגיטלי. הכותרת של הווידיאו – ושל התערוכה – על קולו של חוד, מהפכת את הפתגם "על חודו של קול" ומבקשת להעניק לעיפרון חיים אינדיווידואליים וקול.
מאיה ארוך היא הזוכה במענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2022
צילום: דוד חקי
מאיה ארוך (נ' 1988, גבעתיים, גרה ועובדת בתל־אביב) היא אמנית בינתחומית המתמקדת ברישום, פיסול ומיצב. בוגרת תואר ראשון במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים (2014), בעלת תעודת הוראה מהאוניברסיטה העברית (2015), השתתפה בתוכנית לחילופי סטודנטים באקדמיה לאמנויות יפות בווינה (2013) וכיום סטודנטית בתכנית הבינתחומית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו (2023). הציגה תערוכות יחיד בגלריה סדנאות האמנים, תל־אביב (2017) וב"קיר אמן" בבצלאל (2015), וב־2022 תציג תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. כמו כן, הציגה בתערוכות זוגיות וקבוצתיות, בין השאר במוזיאון בת ים (2019), גלריה אלפרד, תל־אביב (2019), סטודיובנק, תל־אביב (2020), גלריה ברבור, ירושלים (2017), מגדל אלפרד קרן, פפורצהיים, גרמניה (2017), גלריה פריידיאקזיט, וינה (2013) ועוד. השתתפה בתוכניות שהות אמן, ביניהן "ארטלס", פינלנד (2010) ו"ערד אמנות ואדריכלות", ערד (2017).
מריק לכנר הוא הזוכה במענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2021
צילום: נעמי בורשטיין
לכנר, יליד 1967, אוקראינה, עלה לישראל ב-1973, חי ועובד בבאר-יעקב. לכנר הוא בוגר בהצטיינות יתרה של המדרשה לאמנות, בית ברל, 2001. הציג תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל, בין השאר במוזיאון תל-אביב לאמנות; גלריה גבעון, תל-אביב; גלריה פיינקונסט קרוגר, המבורג ועוד. השתתף בתערוכות קבוצתיות בגרמניה, בלטביה ובישראל.
לכנר ידוע כצייר אקספרסיבי המתמקד בציור שמן וברישום על נייר. בתערוכה החדשה שלו במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, "ספר השינויים", יציג שטיחי קיר גדולי ממדים, שיצר בטכניקה המשלבת שימוש באקדח אריגה חשמלי, צבעי אקריליק, אובייקטים מודבקים ודרגות משתנות של פרימה. שטיחי הצמר הרכים, המרהיבים בצבעוניותם העזה ובעושר דימוייהם הדחוס, מגוללים סיפור אפוקליפטי בקנה מידה אפי, הכורך חזיונות דינמיים של מחזוריות החיים תחת איום קיומי: אימה, פיתוי, תשוקה, צמיחה, כליה ואובדן.
מיכל ממיט וורקה זוכת המענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2020
צילום: מגד גוזני
נולדה 1982, אתיופיה, עלתה לישראל ב-1984, חיה ועובדת בתל-אביב.
ממיט-וורקה בוגרת המחלקה לאמנות בשנקר (2013), ולמדה ציור גם אצל ישראל הירשברג, ארם גרשוני, ובמסלול האמנות בבית הספר מוסררה, ירושלים. הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות, בין השאר במוזיאון ארץ ישראל, תל-אביב; בית האמנים, תל-אביב; ובית האמנים, ירושלים. זוכת הפרס לאמנות חזותית ע"ש מירון סימה לשנת 2019.
ורד אהרונוביץ' זוכת המענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2019
צילום: מיכאל לירן
נולדה 1980, בני יהודה, חיה ועובדת בתל-אביב.
אהרונוביץ' היא בוגרת תואר ראשון של המחלקה לאמנות בבצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים (2004), ובוגרת תואר שני באמנות של אוניברסיטת חיפה (2009). היא הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות, ביניהן במוזיאון ישראל, ירושלים, ובמוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. זכתה בפרס משרד התרבות לאמן צעיר, מענק מפעל הפיס ומענק קרן רבינוביץ' לאמנויות. נמנית עם מקימי וחברי הגלריה השיתופית חנינא בתל-אביב.
גסטון צבי איצקוביץ זוכה המענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2018
צילום: עוז ברק
נולד 1974, בואנוס איירס, ארגנטינה. עלה לישראל ב-1980. חי בנווה אילן, עובד בתל-אביב.
איצקוביץ סיים בהצטיינות לימודי צילום בבית הספר לצילום מוסררה ב-2000, וב-2009 סיים את התכנית ללימודי המשך באמנויות וצילום של בצלאל. תצלומיו הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל, בין השאר במוזיאון תל-אביב לאמנות; במוזיאון ישראל, ירושלים; ובמוזיאון חיפה לאמנות. איצקוביץ זכה בפרסים רבים, בהם פרס ז'ראר לוי לצלם צעיר מטעם מוזיאון ישראל (2008) ופרס האמן הצעיר מטעם משרד התרבות (2010). יצירותיו מתמקדות בנופים, בדיוקנאות אדם ובאינטראקציה ביניהם, בהקשרים חברתיים ופוליטיים.
