שם התערוכה, "מיריאז'", הוא מילת הֶלְחֵם המשלבת את שם האמנית עם המילה מיראז' (מראה תעתועים). על רקע זה ניתן להבין את נוכחותן של רוחות הרפאים המאכלסות אותה. יש בהן השולחות לנוכחויות חסרות ממשות או וירטואליות. כך, בעבודתה המוקדמת הבל (העיקרון הפואטי) (1998) קיום המסומן דרך הממד החסר של ממשותו: סגל מקרינה על גבי מאוורר דימוי וידיאו של רוח המנשבת בעצים, כהעלאה באוב ישירה וממשית, ויזואלי וחושית, של דמותו של הבל, הנרצח המקראי הראשון. לעיתים, מכוונות רוחות הרפאים למושאי געגוע אנושיים ספציפיים. כך למשל, העבודה Neverfall מנציחה, שמנציחה את זכרו של האמן גדעון גכטמן באמצעות "שיתוף פעולה" שנערך אתו לאחר מותו, ובעבודתה החדשה, שיר קינה (2018), שרה סגל בקולה את שיר הערש הידוע של נתן אלתרמן "לילה לילה", אותו נהגה אמה המנוחה לשיר לה בילדותה.

הפרויקט החדש של סגל, רוחות רעות: תרגילים בפילוסופיה קונטיננטלית, מבוסס על המחזה אחמד-פילוסוף (2014) מאת הפילוסוף הצרפתי אלן באדיו (Badiou, נ' 1937). העבודה מתייחסת גם לסרטו הנודע של הבמאי הרוסי אנדריי טרקובסקי, סולאריס (1972), המבוסס על ספר באותו שם מאת הסופר הפולני סטניסלב לם. סגל משלבת בעבודתה סצינה מפורסמת מהסרט, שבה, למרבה האימה, מגלה הגיבור, החוקר את כוכב הלכת המסתורי סולאריס, כי דמותה של אשתו המתה קמה לתחייה מולו. לם טען שכל המצאה חדשנית מנוצלת לרעה בידי הציבור שמשתמש בה. "אנשים תמיד ימצאו דרכים לעוות את הקדמה לצורכיהם", אמר באחד הראיונות האחרונים שנתן בחייו. "האינטרנט, למשל, הוא רשת שנועדה במקור להחלפת מידע מדעי. בפועל, היא הפכה לכלי בשירות הטרור, הפורנוגרפיה ושאר רעות חולות שהאנושות כל כך אוהבת". גם סגל, שמרבה להשתמש בטכנולוגיות מתקדמות, לא חוסכת בביקורת חריפה ברוח זו. עבודותיה עוסקות במורכבות האתית של מציאות חיינו לנוכח הכוחות הכלכליים והפוליטיים הפועלים באינטרנט, ברשתות החברתיות, בהדמיות וירטואליות, באפליקציות, ובראש ובראשונה מול נוכחותה המאיימת של הבינה המלאכותית – ישות רפאית חדשה הנוכחת בקרבנו.

פחות קריאה...