עבודתו של יאיר ברק (נ' 1973) בתערוכה זו קשורה לביקור שערך בסטודיו של אורי ליפשיץ, שנפטר ב-2011. ברק הגיע אל הסטודיו של האמן, שאותו לא הכיר באופן אישי, לאחר מותו – לאחר מעשה – ראה בו קיר העשוי כולו לוחות עץ מחוברים, ששימש בעבר כמצע לעבודתו של ליפשיץ, וידע מיד כי הוא מוכרח לעשות משהו בנוגע אליו. קיר התצלומים הגדול המוצג על קיר הבטון בכניסה למוזיאון, לאחר מעשה (אנכי), כמו משחזר את הקיר שנגלה לעיני ברק בסטודיו של ליפשיץ. חלוקת הפריימים המצולמים איננה חופפת את חלוקת לוחות העץ המחוברים, והתפרים בין הלוחות נגלים במבט קרוב בתצלומים. לכאורה, העבודה היא העתק של מקור, אלא שמעמד אותו מקור מלכתחילה הוא מעמד של שארית, של עודפוּת חסרת תוקף עצמאי, ומעשה ההעתקה הוא מעשה משובש. בעבודת הווידיאו לאחר מעשה (אופקי), המבט הארכיאולוגי, הרפואי והפורנזי על אותה עודפוּת כמו נמהלים זה בזה. העבודה מצולמת בשוט צילומי אחד, מעודן אך גם נחרץ. קו. כתם. תנועה. הסדרת הפרוצדורה המכנית של העבודה, התנועה הרציפה וחילופי הכיוון החוזרים שלה מדויקים כל כך, עד כי הם מְפַנים מקום להיבטים חושיים, רגשיים ומושגיים לפעפע ולעלות מתוך העבודה, ולאיכות פואטית להפציע מתוכה.