גיא גולדשטיין | Freigedank (החופשי במחשבותיו) | קו לקו: דיוקן המוזיאון
גיא גולדשטיין (נ' 1974) משתמש בקומפוזיציות המוזיקליות ובכתבים שפרסם המלחין הגרמני ריכרד ואגנר כנקודת מוצא לעבודתו, שמתפעלת את האסור – הטאבו – באופן מחושב על מנת להאיר את היחסים בין ממשל, דת וחברה. הוא בוחר כמקרה מבחן ביצירה שהיא מהידועות ביותר לשמצה, ומטפל בה באופן שלא רק מזכיר את פשעי הגזענות ההיסטוריים באירופה, על ייחודם הנורא, אלא גם מתריע כנגד כל מניפולציה תעמולתית או צנזורה באמנות או בשמה.
מאמרו של ואגנר "היהדות במוזיקה", שפורסם ב-1850 תחת שם העט K. Freigedank (בעל מחשבה חופשית), שיחק תפקיד מרכזי בטיפוח זרעי הלאומנות והאנטישמיות בגרמניה של המאה ה-19. גולדשטיין מנכס באומץ את שם העט ככותרת תערוכתו הנוכחית. הוא משתמש במדיום הצליל – ספציפית, בשידורי רדיו פיראטיים – על מנת לפרק ולהרכיב מחדש את האופרה של ואגנר, ריאנצי, אחרון הטריבונים, בהופכו טקסטים אסורים למוזיקה ואת החלל הפיזי עצמו לתיבת נגינה. הסיפור של ריאנצי גדוש מטפורות לאומניות שמאוחר יותר שימשו כהשראה לאדולף היטלר בעת שהמפלגה הנאצית קיבלה תנופה, והעיבוד מחדש שעושה גולדשטיין למוזיקה האסורה מציג לראווה את הכוח המופעל כשמניפולציה של האמנות משמשת אג'נדה פוליטית. המיצב הוא ניסיוני ביותר: בעמידה בחלל "תיבת הנגינה" של גולדשטיין אנו קולטים בחושינו, בזמן אמת, את העוצמה הרגשית של ואגנר. הוא מטיל אור הומניסטי על המיתוס, הצנזורה והפופוליזם, ומעורר דיאלוג חי על האופן שבו האמנות, בכל צורותיה, מגדירה ומעניקה צורה לזהות תרבותית ופוליטית.
